שששקט, פה משחק אלוהים - מסע מצולם לפירנאים, ראשית

TheMarker Cafeבאבא יאגהחביתהשששקט, פה משחק אלוהים - מסע מצולם לפירנאים, ראשית

חביתה

רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

שששקט, פה משחק אלוהים - מסע מצולם לפירנאים, ראשית

‎48

טיולים ותיירות הפירנאים, ספרד, צרפת, צליינים, אנדורה, aigues tortes, סנטיאגו דה קומפוסטלה

44 תגובות יום חמישי, 28/11/19, 08:56

אם יש ביטוי למרחבי אין סוף, לפסגות שלג הנוגעות בשמים, לשמורות טבע, ליערות, למדרונות, לסלעים מפוסלים ומשורגי שרשים שהתאבנו, לאגמים ולעולם המשתכפל בהם, לרבדים של פרחים על צבעיהם, לשפע המים שפורצים וגועשים וסוערים ומתפתלים, לכל עוצמת הטבע הזה, שמי יודע איזה יוצר נפלא בראו, ובמקביל מעשי אדם, סכרים, עיירות כמו מצוירות, שנועדו ונבנו כדי להקביל, לארח ולהלין את עולי הרגל הנוצרים לסנטיאגו דה קומפוסטלה, אמונות ומיתוסים שהוליכו ומוליכים מיליוני צליינים – כל אלה ועוד נמצאים בפירנאים.

האמת, כשהחלטתי להצטרף למסע, לא העליתי בדעתי את השפע הזה. הרי כבר הרחקתי לאתיופיה, לבורמה, לאינדונזיה, להודו ועוד ועוד, והנה כמעט מתחת לאף, קרוב כל כך: הפירנאים.

נס הוא בעיני, שאני מנסה להעלות ולו טיפה מהטוב הזה שקלטו חושי במסע. והם קלטו, למרות שלאורך כל הדרך הגוף הזכיר לי את קיומו, ניג'ז ולא הרפה, למרות שהדמיון התפרע והסיח את הדעת עד שפעמיים, אולי שלוש, עשיתי פאדיחות, תעיתי בדרך.

אני מנסה, אף שאני יודעת שכל נסיון לתאר את שראו העיניים, נדון מראש לכשלון.

אני מנסה, אף שאין לי מושג איפה להתחיל. מה לכתוב, אלו צילומים לבחור.

במסלול היו: הרי הפירנאים בספרד ובצרפת, ארץ הבסקים, שמורות הטבע " Aigues Tortes" , בלשונינו, "המים המתפתלים" ,"פונט ד'אספן", "הקרקס הקרחוני של גיברני", ו-"פיקוס דה אירופה", ולא מעט עיירות, החל מנסיכות אנדורה הזעירה, דרך וויאה (Vielha) ג'אן פיי דה פורט, בילבאו, סאן סבסטיאן, סנטיליאנה דל מר, ליאון וסנטיאגו דה קומפוסטלה - יעדם של הצליינים.

כל אתר, כל אגם, כל עיר ועיירה, כל שם, שווים, שייכתבו עליהם ספרים, אז איך אקיף.

על בילבאו כבר כתבתי, "על סירים, מפיות וטמפונים גם" נקראה הרשימה ההיא. הנה הלינק, שמוביל אליה:

http://cafe.themarker.com/post/3439592/

על השאר אנסה, פה טעם, שם צבע, אולי קול ציפור, פרח, קצף המים, קשת, מקל צליינים, תעודת מסע, צדף.

אולי אגע, אולי אפסח, אולי אפספס, כי מי יכול לבריאה כזו, מי יכול לכל היופי.

בדרך לאנדורה, כאן שולטים השמיים, גווני הירוק והצהוב, הם נתינים בלבד, משקפים את הנעשה למעלה

נוגעים בשמים

טל ומטר עליהם, בגינה של אלוהים

סכר- מעשה ידי אדם

צריך לברוח, עוד רגע יפתחו ארובות השמים

לפני הרי החושך, נסיכות אנדורה, התחנה הראשונה במסע, בקטלאנית: Principat d'Andorra, המדינה העצמאית היחידה, ששפתה הרשמית היא קטלאנית. נסיכות פצפונת בדרום-מערב אירופה, בפירנאים המזרחיים, בין צרפת וספרד. בעבר הייתה מבודדת, היום היא זוכה לשגשוג, בעיקר בזכות התיירות, כולל תיירות הצליינים ובזכות מעמדה כמקלט מס. כשנושמים שם את האויר רווי המים, מיד אפשר להבין למה תוחלת החיים הממוצעת באנדורה היא מהארוכות בעולם. בעצם, אולי גם בזכות העלמת המיסים.

(ניכר שציטטתי את ויקי)

דגת הנהר, הדייג עסוק בשלו, אנחנו רק חולפים על פניו מרחוק

היציאה אל האור, אנחנו מעפילים איתו , עם האור, במקביל למים המתפתלים של השמורה, שמורת "אגיאס טורטס", שיופיה יתגלה עוד רגע לעיניינו, ובאוזניים יגעשו המים - הרמוניה